בפתח הדברים, יצוין כי תחום דיני המס בכלל ומיסוי מקרקעין בפרט נחשבים לתחומי משפט סבוכים ביותר. לאדם מן הישוב יקשה עד מאוד להתמצא בנבכי החוק המסועף והפסיקה המגוונת בנושא מיסוי מקרקעין ומשכך מומלץ להסתייע במומחים (עו"ד, רו"ח, יועצי מס) אשר בקיאים בתחום והעוסקים בכך יום-יום דרך קבע. מס שבח הינו מס המוטל על השבח (על הרווח) הנובע ממכירת מקרקעין (או מכירת מניות באיגוד מקרקעין). מס השבח בוחן את הרווח שנוצר לאדם בעת ביצוע עסקת מקרקעין, כלומר מס השבח מוטל על עליית הערך שבין שווי רכישת הנכס ("שווי רכישה") לבין המחיר בו נמכר הנכס ("שווי מכירה") כאשר קביעת שומת מס שבח הינה עניין מורכב ביותר, בין היתר, בשל העובדה שהיא נקבעת לפי שיעורי מס משתנים ולפי חלוקה לפרקי זמן. בלא מעט מן המקרים ובהתקיים תנאים כאלו ואחרים המנויים בחוק, ניתן לקבל פטור מתשלום מס שבח כאשר הפטור הפופולארי ביותר בקרב בעלי דירות מגורים הנו הזכאות לקבלת פטור במכירת דירת מגורים אחת לארבע שנים ואולם, בנסיבות מסוימות, תוך תכנון מס לגיטימי, ייתכן והמוכר דירת מגורים, יבחר בפטור אחר המצוי בין הוראות החוק ולעיתים אף יבחר או יחויב, בין אם מרצון ובין אם לאו, להתחייב במס. ניסיוננו מלמד, כי מוכרי דירות מגורים אשר התחייבו ושילמו מס שבח, התעלמו לחלוטין במסגרת שומת המס שהוגשה על ידם מהוראות החוק המתיר לנכות הוצאות שהוציא המוכר בגין הנכס (לדוגמה: הוצאות השבחת הנכס, דמי תיווך, שכר טרחת עו"ד, שכר טרחת שמאי וכיו"ב) ולא בחנו את האפשרות למזער את גובה המס תוך בחינת שיקולים רלוונטיים בהתאם לגובה ההכנסות של המוכר, גובה ההוצאות, שיעור המס השולי והחבות, הפסדי הון וכיו"ב. |